עבירת סחיטה באיומים

מאת עו"ד פלילי אריאל עטרי

עבירת סחיטה באיומים  מוסדרת בסעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בלשון זו:

428. המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים.

על מנת לבסס הרשעת אדם בעבירה פלילית נדרשת התביעה להוכיח שהתמלאו בו יסוד נפשי – מחשבה או רצון ברמה מסויימת שמשתנה מעבירה לעבירה ויסוד עובדתי שבו כלולות העובדות שאותן על התביעה להוכיח.

בבואנו לבחון את יסודות עבירת סחיטה באיומים

על פי פסיקת בתי המשפט נהוג לומר כי עבירה זו מורכבת ממספר יסודות:

יסוד עובדתי: בו נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם איים על המתלונן, כאשר על פי המבחן האובייקטיבי של האדם הסביר, בכוח האיום להטיל מורא בלבו של המתלונן. במספר תיקים בהם הופיע עו"ד אריאל עטרי קבעו בתי משפט כי על האיום להיות איום אמיתי ולא איום "סרק" לצורך הרשעה בעבירת סחיטה באיומים.

יסוד נפשי: בו נדרשת התביעה להוכיח כי לנאשם הייתה כוונה להניע אדם, בכוח האיום- לעשות מעשה פוזיטיבי כלשהו או להמנע מעשיית מעשה, שהוא רשאי לעשותו.

 

על התביעה להוכיח את התמלאות שני היסודות ברמה שמעבר לכל ספק סביר. כך, לשם המחשה, באו הדברים לביטוי בעניין אמיר אבו שמאלה נ' מדינת ישראל בו זיכה בית המשפט העליון  נאשם שהורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של סחיטה באיומים. דובר באדם שאמר למתלונן כי הוא עובד בשב"כ וכי הוא מחזיק כלי נשק ברכבו. בית המשפט העליון ציין  כי היסוד העובדתי של עבירת הסחיטה באיומים כולל את רכיב ""איום", בכתב, בעל פה, או בהתנהגות, בהתאם לאחת החלופות המפורטות ברישא של הסעיף. הקביעה, כי ביטוי מסוים הוא בעל תוכן מאיים, מבוססת על נקודת מבטו של האדם הסביר, תוך התייחסות לנסיבות המעשה כמו גם לנסיבות של המאוים המסוים כאדם מן היישוב. בחינת תוכנו של הביטוי מתבצעת על רקע מערך נסיבתי קונקרטי, שבגדרו ייתן בית המשפט דעתו, בין היתר, לאופן מסירת הביטוי, לאופן שבו הוא נקלט ולמסר שהיה גלום בו. לאחר ניתוח נסיבות הענין קבע בית המשפט כי לא עלה בידי התביעה להוכיח, במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי, כי הנאשם ביצע את המעשים הנמנים על היסוד העובדתי של העבירה בה הורשע,  לגופם של דברים ציין בית המשפט כי לא הוכחו האמירות שיוחסו לנאשם  וכי הצהרותיו אודות עבודתו בשירות הבטחון הכללי או קשריו לארגון זה, וכן הצבעתו על רכבו באומרו כי הוא מחזיק בתא המטען רובים "חמים", אינן מבססות, כשלעצמן את יסוד "האיום" כלפי המתלונן.

ליצירת קשר, אנא מלאו את הטופס הבא, ונדאג לחזור אליכם: