עבירות כלפי קטינים ונכים

מאת עו"ד פלילי אריאל עטרי

עבירות כלפי קטינים ונכים מוסדרת בסעיף 361-368 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בזו הלשון:

361. המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה כן ברשלנות, דינו – מאסר שנה; עשה כן במטרה לנטוש את הילד, דינו – מאסר חמש שנים.

362. (א)  בסעיף זה ובסעיף 363, "מושגח" –

(1)   קטין שלא מלאו לו שש עשרה שנים;

(2)   קטין שמלאו לו שש עשרה שנים או בגיר שאינם מסוגלים לדאוג לצורכי חייהם.

           (ב)  הורה של מושגח, אשר אינו מספק מזון, לבוש, צורכי לינה וצורכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים, זולת אם הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות להשגת הדרוש כדי לספק את הצרכים ואין בידו לספקם.

           (ג)   המחויב על פי דין או הסכם לדאוג לצורכי חייו של קטין או של מי שאינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו, הנתון להשגחתו, למעט הורה, אשר אינו מספק מזון, לבוש, צורכי לינה וצורכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים, זולת אם הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות להשגת הדרוש כדי לספק את הצרכים ואין בידו לספקם.

ומושגחים אחרים

מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו (בסעיף זה ובסעיף הבא – מושגחים), וכל המחוייב על פי דין או הסכם לדאוג לצרכי חייו של מושגח הנתון להשגחתו, והוא אינו מספק מזון, לבוש, צרכי לינה וצרכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים, זולת אם הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות להשגת הדרוש כדי לספק את הצרכים ואין בידו לספקם.

363. (א)  הורה של מושגח, שסירב לקבלו מידי מי שאינו מחויב לדאוג לצורכי חייו, או שהשאיר אותו בידי אדם שלא הסכים לדאוג לצורכי חייו, דינו – מאסר שישה חודשים; נטש את המושגח, דינו – מאסר שלוש שנים.

           (ב)  המחויב על פי דין או הסכם לדאוג לצורכי חייו של קטין או של מי שאינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו, שסירב לקבלו מידי מי שאינו מחויב לדאוג לצורכי חייו, דינו – מאסר שישה חודשים; נטש את הקטין או את מי שאינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו, דינו – מאסר שלוש שנים.

364. המציע או נותן תמורה בעד הרשות להחזיק בקטין שלא מלאו לו ארבע-עשרה שנים, והמבקש או מקבל תמורה בעד מתן רשות להחזיק בקטין כאמור, דינו מאסר שלוש שנים, ואין נפקא מינה אם היתה התמורה בכסף או בשווה כסף.

365.    (א)  הורה או אפוטרופוס של קטין שלא מלאו לו ארבע-עשרה שנים המוסר, או מרשה למסור, את הקטין למי שאינו הורו או אפוטרופסו, ויש במסירה משום התנערות מחובותיו או זכויותיו כלפי הקטין, דינו – מאסר שנתיים.

           (ב)  תהיה זאת הגנה טובה באישום לפי סעיף זה אם הוכח אחד מאלה:

(1)   מסירת הקטין היתה למטרת אימוץ לפי חוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960;

(2)   מסירת הקטין היתה לזמן קצוב ובהסכמתו של עובד סוציאלי שמונה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960;

(3)   מסירת הקטין היתה להורה הורו, לדודו, לדודתו, לאחיו או לאחותו, והיתה לטובת הקטין.

367. המוציא או מעכב במרמה, בכוח או בפיתויים קטין שלא מלאו לו ארבע עשרה שנים, או מקבלו או מסתירו ביודעין שהוא הוצא או עוכב כאמור, הכל בכוונה לשלול את החזקת הקטין מהורו, מאפוטרופסו או ממי שחייב לפי הדין לטפל בו או להשגיח עליו ולקחתה לעצמו או לאחר, דינו – מאסר שבע שנים, והוא אם לא הוכיח שיש לו תביעה בתום לב לזכות ההחזקה כאמור.

368. (א)  העורך טקס המרת דתו של קטין או עושה פעולה אחרת המביאה לידי המרת דתו של קטין, בניגוד להוראות סעיף 13א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, דינו – מאסר ששה חדשים.

           (ב)  המשדל קטין, בפניה ישירה אליו, להמיר דתו, דינו – מאסר ששה חדשים.

על מנת לבסס הרשעת אדם בעבירה פלילית נדרשת התביעה להוכיח שהתמלאו בו יסוד נפשי – מחשבה או רצון ברמה מסויימת שמשתנה מעבירה לעבירה ויסוד עובדתי שבו כלולות העובדות שאותן על התביעה להוכיח.

בבואנו לבחון את יסודות עבירות כלפי קטינים ונכים:

על פי פסיקת בתי המשפט נהוג לומר כי עבירה זו מורכבת ממספר יסודות:

v     יסוד עובדתי: בו נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם השאיר קטין ללא השגחה, דהיינו התיר, הניח, ללא כוונה לנטוש אותו, או להוכיח כי הנאשם נטש את הקטין ללא השגחה, בכוונה להפקיר אותו, בנסיבות המסכנות את חיו או את בריאותו. במספר תיקים בהם הופיע עו"ד פלילי אריאל עטרי קבעו בתי המשפט כי מדובר על השגחה אשר בכוחה לקדם את הסיכון לחיי הקטין או את הסיכון לפגיעה ממשית בשלומו, כאשר בהגדרה זו נכלל הן שלומו הגופני והן שלומו הנפשי.

v     יסוד נפשי: בו נדרשת התביעה להוכיח אחת מ-3 החלופות הבאות: הראשונה, יסוד נפשי של "פזיזות", דהיינו כי הייתה לנאשם מודעות כלפי טיב המעשה, התקיימות הנסיבות ואפשרות גרימת התוצאות. השנייה יסוד נפשי של "רשלנות", דהיינו, כי לנאשם הייתה חוסר מודעות במקום שלאדם מן היישוב היה מודע כלפי טיב המעשה, התקיימות הנסיבות ואפשרות התקיימות התוצאות. השלישית, כי הייתה לנאשם כוונה להקים את הסיכונים המוזכרים בהגדרה של עבירה זו ומודעות למעשה.

על התביעה להוכיח את התמלאות שני היסודות ברמה שמעבר לכל ספק סביר. כך, לשם המחשה באו הדברים לביטוי בפסק דין ע"פ 9095/06 פלוני נ' מדינת ישראל, באותו מקרה המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של התעללות בקטין, הזנחה ותקיפה של קטין חסר ישע. המערער הטיח את בנו התינוק בחוזקה אל הקיר, שבר את ירכו הימנית ומנע ממנו הגשת טיפול במשך ימים. במקרה אחר היכה בחוזקה את התינוק בפניו וחבל בידו הימנית, כתוצאה ממעשים אלו נגרם לתינוק שטפי דם ושריטה בפנים. במקרים נוספים היכה את התינוק והשליך עליו חפצים שונים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר של 4 וחצי שנים. ומכאן ערעורו של המערער על חומרת העונש. בית המשפט העליון פסק כי מהדוחות שהגיש שירות המבחן בעניינו של המערער ניתן ללמוד כי התנהגותו עשויה להיות בלתי צפויה ולפיכך, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של המערער.

מקרה נוסף הדן בסוגיה זו הינו פסק דין ע"פ 4303/06 אוליסיה טויטמן נ' מדינת ישראל, בו הואשמה הנאשמת כי גרמה לביתה התינוקת כוויה כשאפרה עליה, נתנה לידיד שלה- הנאשם להשגיח על התינוקת כשהיא יודעת שהוא מכה אותה. לאחר מכן נפלה התינוקת והנאשמת מנעה מהתינוקת טיפול רפואי. כתוצאה ממעשים אלו נגרם לתינוקת עיוות בידה. בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשמים על פי הודאתם וגזר עליהם עונש מאסר של שנה ושנתיים על תנאי. לאחר מתן פסק הדין ערעורו הנאשמים על חומרת העונש. בית המשפט העליון פסק כי עבירות אלו מחייבות במקרים המתאימים מאסר מאחורי סורג ובריח ולפיכך דחה את ערעורם של הנאשמים.

ליצירת קשר, אנא מלאו את הטופס הבא, ונדאג לחזור אליכם: