עבירת מרמה והפרת אמונים

מאת עו"ד פלילי אריאל עטרי

עבירת מרמה והפרת אמונים מוסדרת בסעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בזו הלשון:

284. עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

על מנת לבסס הרשעת אדם בעבירה פלילית נדרשת התביעה להוכיח שהתמלאו בו יסוד נפשי – מחשבה או רצון ברמה מסויימת שמשתנה מעבירה לעבירה ויסוד עובדתי שבו כלולות העובדות שאותן על התביעה להוכיח.

בבואנו לבחון את יסודות עבירת המרה והרפת אמונים:

על פי פסיקת בתי המשפט נהוג לומר כי עבירה זו מורכבת ממספר יסודות:

v     יסוד עובדתי בו נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם אשר הינו עובד ציבור ניצל לרעה את מעמדו כבעל תפקיד, ואת קשריו, על מנת שמעשה המרמה או הפרת האמונים ייחשב כמעשה לגיטימי, הנעשה במילוי תפקידו. מספר תיקים בהם הופיע עו"ד פלילי אריאל עטרי קבעו בתי המשפט כי "די בכך שתפקידו הרשמי של עובד הציבור אפשר לו את ביצוע העבירה".

v     יסוד נפשי: בו נדרשת התביעה להוכיח על פי הלכת שבס (פסק הדין יורחב בהמשך) כי הייתה לנאשם מודעות כלפי טיב המעשה וכלפי התקיימות של אותן הנסיבות.

על התביעה להוכיח את התמלאות שני היסודות ברמה שמעבר לכל ספק סביר. כך, לשם המחשה, באו הדברים לביטוי בפסק דין דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, באותו מקרה הואשם שבס בעבירות של מרמה והרפת אמונים. בגין שתי פרשיות שהיה מעורב בהן. בפרשה הראשונה הואשם שהיה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה וניצל את משרתו לצורך קידום עסקה ביטחונית עם מדינה זרה, מתוך אינטרס לגרוף רווח ניכר לידיו ולידי חבריו. בפרשה השנייה הואשם שניצל את משרתו לצורך קידום של תוכניות בנייה של חבריו בתמורה לטובת הנאה. בית המשפט המחוזי הרשיע את שבס בעבירה של מרמה והפרת אמוניםבפרשה הראשונה, אך זיכה אותו מעבירה זו בפרשה השנייה. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של שבס בפרשה הראשונה וקבע כי לא התקיימו יסודות העבירה ודחה את ערעור המדינה על זיכויו בפרשה השנייה. עתירת המדינה לקיום דיון נוסף התקבלה. בית המשפט העליון פסק בשתי הפרשיות היה שבס נתון במצב של ניגוד עניינים משמעותי, עם זאת לא ניתן לייחס לו פגיעה מהותית בתקינות פעולתו של המנהל הציבורי, בטוהר מידותיהם של עובדי ציבור או באמון הציבור. ועל כן, משלא ניתן לקבוע כי במעשיו חרג מסמכותו או סטה מחובתו לפעול לקידום האינטרסים הציבוריים שעליהם הופקד, דחה בית המשפט העליון את ערעורה של המדינה.

מקרה נוסף העוסק בסוגיה זו הינו פסק דין ת"פ 162/01 מדינת ישראל נ' דני רוזן, בו הואשמו שני הנאשמים בעבירות שונות. הנאשמת, הינה מפקדת תחנת משטרה והנאשם בן זוגה לחיים, בכך שהנאשמת שעשתה שימוש בסמכויותיה ובדרגתה לצרכים שונים שאינם חלק מעבודתה המשטרתית ופעולות שלא כדין בצוותא עם הנאשם, תוך ניצול מעמדה. בית המשפט פסק כי לא עלה בידי התביעה להוכיח כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם מכל לכל ספק סביר ולפיכך זיכה בית המשפט את שני הנאשמים.

ליצירת קשר, אנא מלאו את הטופס הבא, ונדאג לחזור אליכם: