עבירת מעשה סדום

מאת עו"ד פלילי אריאל עטרי

עבירת מעשה סדום מוסדרת בסעיף 347 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בזו הלשון:

347. (א)  (1)   העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, או העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, דינו – מאסר חמש שנים;

(2)   לענין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמתחזה לאחד מאלה, שעשה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לאותו אדם טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.

           (א1)               העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שלוש שנים.

           (ב) העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345, בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס.

           (ג) לענין סימן זה, "מעשה סדום" – החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם.

 

על מנת לבסס הרשעת אדם בעבירה פלילית נדרשת התביעה להוכיח שהתמלאו בו יסוד נפשי – מחשבה או רצון ברמה מסויימת שמשתנה מעבירה לעבירה ויסוד עובדתי שבו כלולות העובדות שאותן על התביעה להוכיח.

בבואנו לבחון את יסודות עבירת מעשה סדום:

על פי פסיקת בתי המשפט נהוג לומר כי עבירה זו מורכבת ממספר יסודות:

יסוד עובדתי: בו נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם החדיר איבר ו/או חפץ לפי הטבעת של הקורבן או החדיר את איבר מינו לפיו של הקורבן.

יסוד נפשי: בו נדרשת התביעה להוכיח כי הייתה לנאשם מודעות כלפי טיב המעשה וכלפי התקיימותן של אותן נסיבות.

 

על התביעה להוכיח את התמלאות שני היסודות ברמה שמעבר לכל ספק סביר. כך, לשם המחשה באו הדברים לביטוי בפסק דין תפ"ח 17/08 מדינת ישראל נ' פלוני, באותו מקרה נטען על פי כתב האישום כי המלוננת ואביה הקימו אוהל בחוף הים והלכו לישון. אותה עת שהה בחוף גם הנאשם. בסמוך לשעה 1:00 בלילה, נכנס הנאשם לאוהל בו ישנה המתלוננת, נטל אותה בידיו בעודה ישנה ונשא אותה למקום מרוחק. שם הנאשם הוריד את מכנסיה של המתלוננת והחדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה וניסה להחדיר מספר פעמים את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שהוא מסב לה במעשיו כאבים קשים. בית המשפט פסק כי לא עלה בידי התביעה להוכיח, במידה הראיה הדרושה, כי הנאשם הוא שביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב אישום ועל כן זיכה אותו בית המשפט מהאישומים מחמת הספק.

מקרה נוסף העוסק בסוגיה זו הינו פסק דין פ"ח 963/03 מדינת ישראל נ' אראנוב רחמון, בו הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירות של אינוס ומעשה סדום. המתלוננת הינה אם חד הורית לשני ילדים קטנים המתגוררת בדירה בבאר שבע, שם התרחשו האירועים נשוא האישום. המתלוננת עוסקת במתן שירותי מין תמורת כסף במכון ליווי באזור. הנאשם ומשפחתו ניהלו מסעדה בבאר שבע ושם נהגה המתלוננת לאכול ואף הזמינה מהנאשם אוכל לדירתה. יום אחד הגיע הנאשם לדירתה של המתלוננת עם אדם נוסף, בשלב מסוים נכנסה המתלוננת לחדר השינה ושכבה לישון. הנאשם נשאר בסלון יחד עם אדם נוסף וחברתה של המתלוננת. בשלב מסוים נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת כאשר ניתס לצאת וזרק אותה למיטה, הפיל אותה על גבה, איים עליה ואמר לה שרוצה לקיים עמה יחסי מין, קילל אותה, הוריד את בגדיה בכוח, והכניס את איבר מינו לפיה. לאחר מכן הפך אותה על הבטן, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולאחר מכן הפך אותה שוב על גבה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בית המשפט פסק כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולפיכך בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק.

ליצירת קשר, אנא מלאו את הטופס הבא, ונדאג לחזור אליכם: