עבירת כליאת שווא

מאת עו"ד פלילי אריאל עטרי

עבירת כליאת שווא ועונשה מוסדרת בסעיף 377 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בזו הלשון:

377. העוצר או כולא אדם שלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים; עצר אותו כשהוא מתחזה כבעל מעמד רשמי או מתיימר שיש לו צו, דינו – מאסר חמש שנים.

על מנת לבסס הרשעת אדם בעבירה פלילית נדרשת התביעה להוכיח שהתמלאו בו יסוד נפשי – מחשבה או רצון ברמה מסויימת שמשתנה מעבירה לעבירה ויסוד עובדתי שבו כלולות העובדות שאותן על התביעה להוכיח.

בבואנו לבחון את יסודות עבירת כליאת שווא

על פי פסיקת בתי המשפט נהוג לומר כי עבירה זו מורכבת ממספר יסודות:

v יסוד עובדתי בו נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם שלל את חופש התנועה של אותו אדם, בשונה ממצב בו מוחזק כבר אותו אדם במעצר ונשלל ממנו חופש התנועה. או כאשר הנאשם מחזיק אדם בתנאים השוללים ממנו את חופש התנועה. על פי פסיקת בתי המשפט "מעצר" ו"כליאה" אסורים יכולים להתבצע גם ע"י מי שהוסמך על פי חוק לעצור ולכלוא, באופן כללי.

v יסוד נפשי: בו נדרשת התביעה להוכיח כי לנאשם הייתה מודעות כלפי טיב המעשה וכלפי התקיימותן של אותן הנסיבות הנזכרות.

על התביעה להוכיח את התמלאות שני היסודות ברמה שמעבר לכל ספק סביר. כך, לשם המחשה באו הדברים לביטוי בפסק דין מלכה שלומי נ' מדינת ישראל.באותו מקרה  זיכה בית המשפט המחוזי בבאר שבע נאשם שהורשע בכליאת שווא. המתלונן טען כי נכלא בחדר- משרד בספינת קזינו,   בדרישה לשלם את חובו בשל הנזקים שגרם לספינה ובכך נשלל ממנו חופש התנועה. בית המשפט המחוזי פסק כי הערך המוגן בעבירה של כליאת שווא הינו חופש התנועה. ואולם, בית המשפט קבע כי, מלכתחילה, חופש התנועה לאדם הנמצא באוניה בלב ים הינו מוגבל,ובמקרה זה –  מסוכנותו של המתלונן היתה רבה, במיוחד, לאור חוסר התמרון בשטח המצומצם של האוניה ובשל העובדה שהמתלונן הפריע לשלוות הנוסעים האחרים. מטעם זה, קבע בית המשפט, אחריות כבדה רובצת על שכמו של הגורם האחראי לסדר באוניה ומשום כך רשאי היה הנאשם לפעול לשמירת רכוש הספינה והנוסעים , בפרט לאור קיומו של חשש נוסף שהמתלונן יגרום נזק נוסף לרכוש או לאדם. עוד נקבע כי לא הובאה כל  ראיה כי לאחר שהעניינים נרגעו ביקש המתלונן לצאת מהמשרד או שבקשה מעין זו סורבה. מטעמים אלה, זיכה בית המשפט את הנאשם מעבירה של כליאת שווא.